״ירושלים היא צליל הבא ממרחקים. בערים אחרות שומעים רעשים, בירושלים – שומעים קולות! בערים אחרות יש שטח, בירושלים – עומק״.
מתוך "ירושלים שלי", יצחק נבון , 1992
רקע:
ירושלים – בירת ישראל – עומדת בלב הסיפור הישראלי והיהודי. יום ירושלים, שחל בכ"ח באייר, מציין את איחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים ומהווה עבורנו הזדמנות חינוכית לעסוק בזהותה הרב-שכבתית של העיר – הלאומית, הדתית, ההיסטורית והחברתית.
על אף ההזדמנות החינוכית הגלומה ביום ירושלים כיום ישנן שתי תופעות שראוי להציב להן אלטרנטיבה. תופעה אחת היא ההימנעות מ עיסוק ביום ובמשמעויותיו, ואחרת של שוליים קיצוניים הרותמים חגיגות מבורכות לגילויי שנאה, גזענות והדרה.
אל מול שתי תופעות אלה יש חשיבות להציב חלופה המכירה בחשיבות ציון היום תוך שילוב רכיבי לימוד, חוויה וחגיגה. בימים אלה אנו מצויים בהווייה של מחלוקות מבעבעות ושל הגבהת חומות חשדנות ואיבה בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. המציאות המפוצלת של מערכת החינוך הישראלית לזרמים שונים, אינה תורמת לסיכויי איחוי השסעים.
לצד ההכרה בהכרח לאפשר לכל קבוצה לעצב את החינוך בדמותה ומתוך מכוונות לעיצוב ולחיזוק חוט השדרה הערכי הייחודי שלה, אנו מתעקשים על החובה לנסח גם זירות יחד חינוכיות שיאפשרו לבסס מצע ערכי משותף וסולידריות חברתית. אל מול השוני העצום שהולך ומתרחב בין החינוך הממלכתי-דתי לבין החינוך הממלכתי- עברי בנוגע לחגיגת יום ירושלים, אנחנו חושבים שיש חשיבות להציע עיסוק חינוכי ממלכתי, מאחד, ערכי ועמוק. מתוך כך חברנו, המועצה לחינוך ממלכתי-עברי, ארגון יסודות, בית בן גוריון ועמותת קדמה לשוויון בחינוך להניח תשתית משותפת לציון היום.
דגשים:
- המסמך שלפניכם כולל חלק פותח המגדיר קווי מתאר משותפים, ולאחר מכן שלוש הצעות עם דגשים ערכיים מובחנים.
- אנו פונים לכלל בתי הספר בחינוך הממלכתי-עברי ובחינוך הממלכתי-דתי להצטרף לעיסוק חינוכי משמעותי ביום ירושלים, הנותן ביטוי למכנים המשותפים אך גם מאפשר שיח מכבד על מחלוקות, מתוך הבנה שתחושת השייכות לירושלים משותפת לכולנו.
