לפיכך נתכנסנו. ההתרגשות המפעמת בנו כשאנו אוחזים בדגל ביום העצמאות נטועה עמוק בשורשי התגבשותנו כבני חורין וכעם ה"עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית", בלשון מגילת העצמאות. ציר ערכי ארוך שנים מחבר את הזכות לחירות עם העמידה הריבונית האיתנה. זהו קו היסטורי הנפרש מיציאת מצרים ועד לכינונה של המדינה, ועליו נקודות ציון רבות של דיכוי ושחרור, של מאבק ועצמאות. בחודש זה נציין מספר מועדים המבטאים נקודות משמעותיות על אותו קו, אשר לרוב אינן נקשרות זו לזו בציר רעיוני אחד, למרות הקשר המשמעותי המובהק ביניהן.

גם כעת, כשקולות המערכה של "שאגת הארי" מהדהדים בכל בית, ומדינת ישראל ניצבת מול כוחות שהשקיעו שנים של משאבי טרור בניסיון לערער את ביטחוננו – המילים חירות וריבונות הופכות למציאות חיה ופועמת, לתזכורת כואבת לכך שהריבונות אינה מובנת מאליה, ושהחירות היא מסע שעלינו לשמור עליו בכל דור מחדש.

המועצה לחינוך ממלכתי-עברי יחד עם המכון לחינוך דמוקרטי, כל ישראל חברים, המגדלור, השומר החדש, מכון שיטים ובית בן גוריון מציעים להרחיב את נקודת המבט להסתכלות ערכית כוללת מפסח, דרך ימי הזיכרון בואכה יום העצמאות. כך, נכיר בחשיבותה של החירות ובמשמעותה של הריבונות, נתעכב על המחירים והאתגרים שבדרך, נשאל על מקומם של ערכים אלה מאז ועד היום ונעלה אותם על נס הדגל הכחול-לבן.